Quantcast
Channel: ד"ר לאה מזור: על מקרא, הוראה וחינוך
Viewing all 3039 articles
Browse latest View live
↧

על מנהיגות לאור פרשת קרח

June 18, 2014, 3:00 pm
$
0
0
פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב

פרשת קורח: במדבר טז 1 - יח 32
עונשו של קורח, סנדרו בוטיצ'לי, הקפלה הסיסטינית בוותיקן

פרשת קורח תפתח לנו צוהר להבנת תפיסת המנהיגות במקרא. הצרות בעת הנדודים במדבר לא מפסיקות, אחרי פרשת המרגלים והעונש שבא על העם, מתעוררת פרשה חדשה המגוללת את עלילות קורח משבט לוי, שבטו של משה, ודתן, אבירם ואון משבט ראובן, כלומר, השבט של האח הבכור, שכנראה עדיין לא ויתר על המנהיגות. עיקר העניין הוא תפיסת המנהיגות.
קורח ובני שבט ראובן מתנגדים למנהיגותו הבלעדית של משה. טענתו של קורח מעניינת: הוא אומר שכל העם קדושים: "כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'?!" (טז 3). כלומר, אין המנהיגות ניתנת או נלקחת על ידי אחד בכוח, בשרירות, אלא עליה להתחלק על ידי כולם וכולם שווים. למה אתה דווקא? כולם ראויים, קדושים. 

זוהי לכאורה שאלה פילוסופית על מהות המנהיגות. איך זה עובד? אין צורך לטענתם באיש שררה, בכוחניות ואפילו לא בכריזמה. כולנו קדושים ולכן כולם זכאים להנהיג. יש לנו כאן דיון על מהות המנהיגות, דיון המהווה פרק בתולדות המחשבה המדינית. הדיון כאן הוא בדרך הצגת מקרה, ואנו הקוראים הפרשנים אמורים לפתח ולעצב.
בממשל הדמוקרטי המודרני יש למנהיג המדיני, לראש הממשלה, כוח עצום להחליט, להוביל. אבל בכל זאת הכוח שלו מאוזן , מרוסן על ידי הכנסת, בית המשפט העליון, מבקר המדינה והיום יש גם במה חזקה לביקורת כמו המדיה.
במקרא, האווירה בפרק מרמזת על קנאה, שהיא אם כל חטאת.
מכל מקום, חשוב להאיר על התגובה המהירה והחדה של משה. המנהיג איננו נרתע, ולא נבהל ולא מעמיד את עצמו בצל. המנהיג איננו מתווכח עם המורדים. משה אף מפציר באלוהים שלא ישעה אל מנחתם. הקצף גדול והתגובה של המנהיג נחושה ונמרצת, חריפה ונוקשה מאד: הם מומתים לעיני העם.
מנהיגות היא לא רק עניין של כבוד וכריזמה אלא של אוטוריטה שעליה יש להגן בעצמה ללא היסוס. לקח מנהיגותי זה יעומת בפרשת מי מריבה ועל כך בעיתה.


↧
Search

ובני קורח לא מתו

June 19, 2014, 5:30 am
$
0
0
זאב קינן, כיום מנהל חינוך ופרויקטים ב'קרן ילדנו מרכזי תקוותנו'.

זאב קינן
"ובני קרח לא מתו". [1]      
                  לא מתו.
                             רק עמדו מסביב
                                      על שפתו של הבור
וזעקות הנופלים עולות אל האור
וקול מהדהד:
"הֵרֹמו מתוך העדה הזאת
           וַאֲכלה אֹתם כְּרָגַע".
"אנכי ה'.
          ה' אלהיך.
                       לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.
לא יהיה לך מנהיג אחר על פני.
פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים."

ובני קרח לא מתו.
          רק עמדו והביטו.
                    ונתנו את קולם בשיר. בתהילה לאל עליון: [2]
למנצח.
למנצח לבני קרח, מזמור!
"אלהים לנו מחסה ועֹז
על כן לא נירא בְּהָמיר אָרץ
ובמוט הרים בלב-ימים" [3]
"כי ה' עליון נורא.
עלה אלהים בתרועה, ה' בקול שופר.
           זמרו אלהים, זמֵרו,
                   זמרו למלכנו, זמֵרו.
כי מלך כל הארץ אלהים. זמרו משכיל." [4]
והמשכיל – בעת ההיא ידום.
כך עמדו על-פי שאול
לא שרים את שיר השכול.
שבעה מזמורים,
שירי תהלים:
למנצח לבני קרח, מזמור.

            למנצח,
                      משה ואהרן
                                           מזמור. 

הערות
[1] במדבר כ"ו 11.
[2] בספר תהלים שבעה מזמורים "לבני קרח". 
[3] תהלים מ"ו. 
[4] תהלים מ"ז.

ראו גם: זאב קינן, סיפור אהבה?
↧
↧

דיוויד פוסטר וואלאס, ילדה עם שיער מוזר

June 19, 2014, 3:00 pm
$
0
0
אמתי מור

קיבוץ מאוחד ספרית פועלים
אמתי מור הוא מחנך ומורה לתנ"ך בתיכון ליד-האוניברסיטה בירושלים, עיתונאי "הד-החינוך". מחבר "הצ'אנס האחרון-מסע התאבדות" (כרמל).

 ממליץ על: דיוויד פוסטר וואלאס, ילדה עם שיער מוזר [סיפורים ומסות], תרגום סיפורים - אלינוער ברגר ; תרגום מסות - אסף גברון ; בחרה, ערכה והוסיפה אחרית דבר נגה אלבלך, הוצאת קיבוץ מאוחד, ספרית פועלים, בני ברק תשע”א 2011

לקראת שבוע הספר, אמליץ על הקובץ "ילדה עם שיער מוזר" של דיוויד פוסטר וואלאס. בעידן בו כולם מתאמצים להיות חדשניים, שונים ומיוחדים, אבל נשארים דומים להחריד אלו לאלו, במיוחד בנטייתם להמנע בכל מחיר מאמירה מוסרית ברורה, דיוויד פוסטר וואלאס בוחר להחזיר עטרה ליושנה, ולכתוב ספרות שכל תכליתה זעקה מוסרית בעד האדם, החברה והטבע. 

בסגנון יוצא דופן, אישי וייחודי מצד אחד, ואנושי ואוניברסלי מצד שני, מציג וואלאס את החיים המודרניים כתביעה אכזרית להיות יצרני-תמיד, ואת עיצוב הזהות של היחיד, כמסע מסויט במבוך של תרבות הצריכה. הדרך היחידה להתשחרר ממציאות מטרידה זו, הוא טוען, נמצאת בבחירה לראות בזולת יותר מאשר אובייקט שמפריע לך "להגשים את עצמך". 
"ילדה עם שיער מוזר" הוא קובץ של יצירות פרי עטו, הכולל סיפורים קצרים ומסות שכתב טרם התאבדותו בשנת 2008 והוא בן 46.  


↧

עמוס עוז ופניה עוז-זלצברגר, יהודים ומילים

June 20, 2014, 9:55 am
$
0
0
צביזלצמן

עמוס עוז ופניה עוז-זלצברגר, יהודים ומילים, תרגום מאנגלית: ברוריה בן ברוך, הוצאת כתר, ירושלים 2014  
הוצאת כתר

הספר מציג את המחשבה שקו הרצף היהודי איננו ביולוגי אלא מילולי. המחברים, הסופר עמוס עוז ובתו ההסטוריונית פרופ' פניה עוז-זלצברגר, סורקים את ההיסטוריה והספרות היהודית לאורך הדורות  ותרים אחרי הקשר הזה. הם שואלים את השאלה אם חילוניים יכולים להשאר יהודים לאורך הדורות ותשובתם חיובית. בספר יש הרבה חומר למחשבה ויש בו מזיגה של חקר, הומור וויכוח בין סופר והיסטוריונית של רעיונות.
הנה טעימה מהספר מהפרק ‘רציפות’:  
'המקרא שלנו אינו זקוק למקור אלוהי או לראיות חומריות מדוקדקות, וטענתנו לזכוּת עליו אינה קשורה לאמיתותו ההיסטורית הנחרצת או לקרבתנו הגנטית אל יוצריו... התנ"ך הוא ספרייה, והוא גם הנביט רבבות של ספרים, כאילו ציית לציווי שהוא עצמו מייחס לאלוהים, "פרו ורבו". כך שגם אם צודקים המדענים, ועם ישראל הקדום לא הקים ארמונות פאר ולא היה עד לנסים ונפלאות, הרי יצירתו הספרותית היא מפוארת ופלאית. אפילו נִסית. אנו מתכוונים לכך במשמעות חילונית גמורה'.
↧

חיים באר, חלומותיהם החדשים

June 21, 2014, 8:11 pm
$
0
0
  פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית                       

פרופ' אליאור, חוקרת מחשבת ישראל, פירסמה לאחרונה את הספר,ישראל בעל שם טוב ובני דורו: מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, א-ב, כרמל: ירושלים תשע"ד. ממליצה על: חיים באר, חלומותיהם החדשים, עם עובד תשע"ד

הוצאת עם עובד

ספרו הראשון של חיים באר 'נוצות', נדפס בשנת 1979, והוקדש 'לזכר אמי ואבי'. הספר מספר כידוע על ירושלים בראשית המחצית השנייה של המאה העשרים ודן  בעולמם של אנשים שנולדו במחציתה הראשונה של המאה בעולמות שונים, בארץ ישראל ובגולה, השוזרים במארג חייהם כפליטים ומהגרים, עולים וותיקים,  את ההווה בעבר, ואורגים על מסכת [•מסכת היא נול בעברית עתיקה] חייהם את תשתית העובדות ההיסטוריות והגאוגרפיות של השתי, עם הדמיון הזוכר והיוצר של הערב, המערבב בין דמיון למציאות. 
גיבורי הספר טווים את החלום, הפטור מגבולות הזמן והמקום, בהוויית חייהם הנטועה בגבולות אלה, ושוזרים מעשה משזר מופלא של זיכרון ונשייה, חיים ומוות, שפיות וטירוף, קודש וחול, אמונה וכפירה, חלומות וסיוטים,  עם זיכרונות כתובים  ודברים שבעל-פה, לכלל משזר סיפורי- חיים המתרחשים בו-זמנית בזמנים ובמקומות שונים.
Traditional loom work by a woman in Konya, Turkeyphoto by Randy Oostdyk

הספר נפתח במשפט בלתי נשכח: 'כרוב מפעלותיהם של בני האדם מקופלת אף ראשיתו של סיפור זה בחלום'.  הספר נחתם במשפט המהדהד: "כרוב חלומותיהםשל בני האדם היה גם קצהו של סיפור זה נעוץ במוות". הראשית והאחרית השזורות זו בזו 'כשלהבת קשורה בגחלת' - בלשון ספר יצירה, המלמד אותנו בחכמתו שהעולם נברא  בידי האל ובידי האדם 'בכ"ב אותיות יסוד ובעשר ספירות בלימה,  בספר מספר וסיפור'  -  הם עניינו של ספרו החדש של חיים באר, חלומותיהם החדשים, עם עובד תשע"ד, עליו אני מבקשת להמליץ בפני הקוראות והקוראים.  
שמו של ספר זה, המוקדש לנכדיו של הסופר, לקוח ממשפט אירוני של קפקא מסיפורו הנודע, "הגלגול", הנפתח במשפט: "בוקר אחד, כשהקיץ סמסא מתוך חלומות טרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי". המשפט ממנו לקוחה כותרת ספרו החדש של באר, מתאר את רגע  השחרור המשפחתי אחרי מותו של גרגור סמסא, האדם שהפך לשרץ, המגלם את הכיעור,  המפלצתיות, העליבות, הזדון והאומללות המודחקים והנסתרים של הוריו, רגע  שבו בני משפחתו שנחלצו ממועקת הזוועה והקלון ששלטו בחייהם הנסתרים במחיצתו של בנם, "יצאו שלושתם בצוותא מן הדירה, דבר שלא עשו זה כמה חודשים... הקרון היה שטוף כולו אור שמש חמה. כשהם נשענים בנוחות במושביהם, שוחחו על הסיכויים לעתיד... וכמו לאישור חלומותיהם החדשיםוכוונותיהם הטובות, קמה הבת ראשונה כשהגיעו ליעדם ומתחה את גווה הצעיר" (קפקא, "הגלגול"). חלומותיהם החדשים, ספרו של חיים באר, העוסק לכאורה בכוונותיהם הטובות של גיבוריו ובטיבם של יחסי אנוש שפויים בין בני זמננו בתל אביב התוססת נטולת הדאגות, בעברית חילונית בת זמננו, בעולמם של גיבורים משכילים ורהוטים המרבים לדון בארס-פואטיקה, בקריאה, בכתיבה ובספרות, עוסק לאמיתו של דבר ברבדים הנסתרים של חיי בני דורנו ובהתנפצות חלומותיהם הישנים על 'ארץ חמדת אבות בה תתגשמנה כל התקוות'. הספר עוסק  במעטה של חילוניות נינוחה, משובבת נפש, בחשיפת ביעותיהם וסיוטיהם הנסתרים של גיבוריו, העוסקים בעתידנו המאוים, ובהכרעותיהם הקשות ובבגידותיהם של ילדינו 'העריקים', כשמאחורי סיפור אהבה בין גיבור בן שבעים לערך, איש שירותי הביטחון שפרש, שרוצה להיות סופר, לגיבורה כבת ארבעים, סופרת ועורכת, המסייעת לכותבים מתחילים המתפרנסת ממעבדת סלילי הקלטה, מתגלים סודות נסתרים מחייהם של הורי הגיבורים ובני דורם, שאת קולם המודחק אין רוצים לשמוע. בספר נחשפים כאבים נוקבים ביחסים שעלו על שרטון עם הילדים, המתנכרים והבוגדים בכל אשר יקר היה להוריהם, בדור שבוחר בהתכנסות לתוך ד' אמותיו ובהתנכרות אגוצנטרית למכנה המשותף הציוני, או בוחר בהאשמה גורפת כנגד מדינת הכיבוש המבישה שהוריו הנחילו לו, ובניתוק הקשרים עם המולדת ועם השפה,  תוך כדי ירידה מן הארץ.
סופרים גדולים  מעמיקים לראות את אשר מתרחש מתחת לפני השטח, מקדימים לראות את העתיד להתחולל ומרחיקים לראות את קשרי הקשרים בין הנגלה לנסתר ובין המפורש למרומז, מתוך שהם מעזים להתבונן באומץ בעומק נפשם ובמסתריה הנשכחים, ולספר ולתמלל ביושר ובכאב, באומץ ובגילוי לב, את  קשת הרגשות, הקולות, התחושות, הזיכרונות, התודעות והתובנות שלהם ושל בני זמנם, השוזרים ואורגים את עולמם בין העבר המודחק להווה המאויים. למכלול זה מוסיפים הכותבים זיכרונות וידיעות מתקופות שונות, המעניקים הקשרים בלתי צפויים ותיבת תהודה על-זמנית לכתיבתם. הכרעה זו בדבר התבוננות נוקבת במציאות הפנימית, שהיא מסימניו המובהקים של סופר גדול, התובעת תעוזה, יושר לב, חכמה וכאב, נחישות  ודעת המוסיפה מכאוב,  שרוב בני האדם אינם יכולים לעמוד בה, משאירה את ביאור פשר ההווה וחיזוי העתיד בידי סופרים הנושאים ונותנים עם הזיכרון ועם התודעה, עם הלשון ועם הספרייה, ומתמודדים עם השאלה הנוקבת מה זוכרים? איך זוכרים? מתי זוכרים? מדוע זוכרים? את מי זוכרים ואת מי ואת מה שוכחים. הסופרים היודעים שמנמוזינה (זיכרון ביוונית) היא אמן של כל המוזות (האמנויות), מביעים לא פעם את האמת הנסתרת של הדור, את כלימתו, חרדתו ודאגתו, מאחורי אצטלה של סיפור תמים לכאורה. חיים באר, שהקדיש את הספר לנכדיו, כתב  כמעין כתב התראה ואזהרה לנו, בני דורו, בני המחצית השנייה של המאה העשרים, על אשר עוללנו במעשינו ובמחדלינו לארץ ישראל ולחברה היהודית והערבית, ועל מחיר הכרעותינו הנגבה בעולמם של ילדינו העריקים הנוטשים המפנים לנו עורף, בין בהסתגרות בעולמות אגואיסטיים של 'אני ואפסי עוד', ובין בירידה מהארץ ובהפניית אצבע מאשימה להוריהם הנזרקים, הנשכחים והנזנחים. באר שנודע זה מכבר בספריו הנפלאים, 'נוצות' ו'חבלים', על דור הוריו שאינם, בני הישוב הישן ובני דור העקורים, העולים והפליטים, שנולדו בין שתי מלחמות העולם, העז הפעם לכתוב מזווית בלתי צפויה על דבר קשה לאין ערוך שלא מרבים לדבר עליו, על דור הילדים והנכדים שחיים עמנו ובוגדים בעולמנו. באר כתב מעין כתב השבעה לילידינו ולנכדינו, המפציר בהם לא לנתק את שושלת הדורות ולא לבגוד בחלומות העתיקים של שיבת ציון ויישוב הארץ, ולא לחדול מתקוות מימוש החלום הציוני בשפה העברית בארץ חמדת אבות. הוא מבקש מהם לתת לנו הזדמנות נוספת ולא לרדת מן הארץ, ומתחנן בפניהם שלא להפנות לנו  עורף וללכת בעקבות חלומותיהם חדשים לארצות ניכר, למרות העובדה שאנחנו, המיוצגים בגיבורי הספר, היינו אלה שקטענו את שלשלת הדורות - לגיבור אין אבא ידוע, הגיבורה היא אימא חד הורית, הגיבור היתום מאם ידועה ומאב לא ידוע, אינו מוצא פנאי ולו להרף עין, להאזין לקולה של אמו בהקלטות שהשאירה לו, לאורך 478 עמודי הספר, שכן, לדבריו, אין חיים חדשים ואין חלומות חדשים לפני שמתמודדים באומץ, בכאב, בתעוזה, בחמלה וביושר לב, עם העוולות הישנות שעוללנו בשם החלומות הישנים, ולפני שניתן לעצמנו דין וחשבון נוקב וגלוי על הפחדים והסיוטים המבעתים את חיינו כאן ועכשיו, באשר לעתידנו בארץ המובטחת ולסיכוי שאנו מעניקים לחיי ילדינו ונכדינו בדורות הבאים.

↧
↧

אהרן אפלפלד, אבי ואמי

June 22, 2014, 2:39 pm
$
0
0
כנרת, זמורה-ביתן
יעל מדיני, סופרת

אהרן אפלפלד, אבי ואמי, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, אור יהודה תשע"ג 2013

הזמן: על סף פרוץ מלחמת העולם השנייה. המקום: שני מקומות באיזור הקרפטים  - עיר ספר קטנה ואתר נופש על שפת אגם. הגיבור: נער כבן 10, על סף גיל ההתבגרות, המגבש את אישיותו תוך התעמקות באישיותם ובמזגיהם השונים כל-כך של אביו ואמו  והיכרות עם גלריה של דמויות שרובן  יהודיות. 

אפלפלדיות במיטבה.


↧

דן לאור, אלתרמן

June 23, 2014, 12:03 am
$
0
0
יעל מדיני, סופרת

דן לאור, אלתרמן - ביוגרפיה, הוצאת עם עובד, תל אביב תשע"ד 2013
הוצאת עם עובד

"אלתרמן, מסיבות שאפשר להבין אותן, נתפס לפחות על ידי כמה מן הקוראים כמשורר בן הארץ או אפילו כמשורר יליד הארץ. אולם העובדות הן אחרות לגמרי...". כך נאמר בפרק הפותח את הספר. אני מחזיקה עכשיו בביוגרפיה של דן לאור "אלתרמן" (כמעט 800 ע'). גילוי נאות: אינני  מחסידותיו של אלתרמן, אבל אני קוראת את הביוגרפיה בעניין רב. אני מרגישה שבעצם אני קוראת שלושה ספרים: על התקופה (כולל קורות הוריו), על אירועים  פוליטיים וציבוריים וארץ-ישראליים וישראליים ממוקדים, על הפואטיקה של המשורר. ייתכן שהביוגרפיה מפורטת מדי, אבל לי אין הדבר למכשול.

↧

מרגרט מצאנטיני, בא לעולם

June 23, 2014, 12:05 am
$
0
0
יעל מדיני, סופרת
כנרת, זמורה-ביתן

מרגרט מצאנטיני, בא לעולם, מאיטלקית: אלון אלטרס, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, אור יהודה תשע"א 2011
קשר ממושך ועמוק  בין עיתונאית וצלם  הנע על-פני כשני עשורים בין מילנו  - עיר המגורים של בני הזוג - ובין סרייבו הנתונה במלחמת הבלקנים השותתת דם בשנות ה-1990. סיפור אנושי הנע בין מוקדי אהבה, חברות, נישואים, קשיי הורות, אכפתיות חברתית ופוליטית.
סגנון כתיבה שיש בו פשוטות מהפנטת.
↧
Search

נעמה שקד, נחושת ונהר

June 23, 2014, 5:58 am
$
0
0
הקיבוץ המאוחד
פרופ' יהודה ליבס, האוניברסיטה העברית

אני ממליץ על ספר השירים "נחושת ונהר" מאת נעמה שקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב תשע"ג 2013. העולם הפנימי האפל של נעמה מתבטא כאן בעמקות ודיוק, ולובש לבוש מיתי מרהיב, שיסודותיו שאולים גם מאוצרות דת ישראל, אשר נשמעים לשרביט המשוררת, שהיא כבת בית בתוכם.
דוגמאות לכך סיפקתי ברשימה 'ומתוק החושך' שפרסמתי על ספר שירים זה במוסף שבת של העיתון מקור ראשון, והיא ניתנת לקריאה גם באתר שלי, בכתובת
http://pluto.huji.ac.il/~liebes/zohar/naama.docx.


↧
↧

עינת אמיתי, שי לילדינו: תרבות לילדים בקיבוצים

June 23, 2014, 3:00 pm
$
0
0
נירה אשכול, מחנכת

עינת אמיתי (מחקר ותיעוד), שי לילדינו: תרבות לילדים בקיבוצים, הוצאת משכן לאמנות, עין חרוד תשע”ג 2012

החינוך המשותף בקיבוצים היה תופעה שאין דומה לה בעולם, אבל היא טרם נחקרה דייה. כיצד חינכו את הילדים? על אילו ערכים? באילו דרכים?
עינת אמיתי, בת קבוץ גשר, כתבה ספר מונומנטלי בן למעלה מ-400 עמודים, המתעד במילים ובדימויים חזותיים את התרבות שיצרו המבוגרים עבור הילדים. מחקרה מסתמך על ראיונות אישיים, מקורות כתובים וחפצים שהוצגו בתערוכה במשכן לאמנות בעין חרוד בסתיו 2012. אמיתי הראתה כיצד המבוגרים היו מעורבים בחינוך היומיומי וקבעו את התכנים והמסגרות לשם יצירת תרבות שיתופית, ייחודית וחילונית עבור ילדיהם. "היה כאן באמת מפעל אדיר”, היא כתבה, “שסופג כיום ביקורת עצומה, אמוציונאלית ברובה, מאנשים שלא ממש מבינים אותו”.


  
↧

מרילין רובינסון, "גלעד" ו"בית"

June 24, 2014, 4:00 am
$
0
0
ד"ר דוד סתרן, האוניברסיטה העברית

במרוצת העשור האחרון הופיעו שני רומנים נפלאים פרי עטה
כתר
של הסופרת האמריקאית מרילין רובינסון (Marilynne Robinson): גלעד(Gilead, 2004) ו-בית(Home, 2008) אשר תורגמו לעברית והוצאו לאור על ידי הוצאת עברית וכתר (2005, 2010). שני הספרים שלובים זה בזה  ומגוללים את סיפורה של עיירה קטנה (על שם גלעד המקראית) במערב התיכון של ארה"ב ומתמקדת בתולדותיהן של שתי משפחות מאמצע המאה התשע-עשרה ועד אמצע המאה העשרים. 



בראש שתי המשפחות עומדים אנשי כמורה (מזרמים פרוטסטנטיים שונים) ואנו מתוודעים לסוגיות שבחיי האמונה (חטא, חסד וגאולה) המנחות את יחסיהם עם סביבתם הכנסייתית והאזרחית. רובינסון הינה נוצריה אדוקה (יוצאת המסורת הקלוויניסטית) בעלת מחשבה עצמאית ומקורית. בעשורים האחרונים היא פעילה מאוד כמסאית ומבטאת שמרנות תרבותית
כתר
ובקורת חריפה על אופנות אינטלקטואליות בנות זמננו יחד עם עמדות סוציאליסטיות בענייני חברה וכלכלה ובסוגיות של איכות הסביבה המזוהות בדרך כלל עם המחנה הנגדי. בכתיבתה של רובינסון על סוגיה השונים קיים שילוב נדיר של יופי ספרותי והגות עמוקה.

↧

כליל זיסאפל, הקומדיה הציונית – התופת

June 24, 2014, 3:00 pm
$
0
0
רוביק רוזנטל, לשונאי וסופר


הוצאת עם עובד
כליל זיסאפל, הקומדיה הציונית – התופת, הוצאת עם עובד, תל אביב תשע”ב 2012

הספר הזה, כמו ספרים לא מעטים בעלי ערך, לא זכה לתשומת הלב הראויה.
כליל זיסאפל, שהוציאה ספרים מעוררי עניין בשנות העשרים לחייה, יצרה ספר הכתוב בלשון תנ"כית, ומתאר את המציאות בישראל של שנות האלפיים. בשדה שבו בחרה ליצור יש הרבה בורות ומוקשים, אבל כליל לא נפלה לאף אחד מהם. השליטה של כליל בשפה וירטואוזית, הידע שלה בניבים קדומים מופלא, והיא לא מהססת לשלב בהם ביטויי סלנג ולעז בלי לצרום את האוזן. ברקע עומד ספר החוכמה היהודי-יווני, קהלת, שבלעדיו ספר הספרים לא היה מה שהוא. מעבר לפלא הלשוני יש בספר תוכחה של ממש על דמותה של ישראל החדשה, שקמה על אושיות המקרא, אבל זנחה את מורשת הנביאים.
↧

יעקב ויינשל, מרקו ברוך: נביא מלחמת השחרור

June 25, 2014, 3:00 pm
$
0
0
ד"ר אורי מילשטיין, פילוסוף צבאי

ספרו של הרופא והסופר יעקב ויינשל, "מרקו ברוך:  נביא מלחמת השחרור",
הוצאת ספרית ראשונים, תל אביב תש"ט 1949. הודפס מחדש בהוצאת שקמונה, ירושלים 1981.

מרקו ברוך (1899-1872) היה פעיל ציוני, משורר, מורה ועיתונאי. למרות שהתאבד בגיל 29 בגלל אהבה נכזבת, הוא הספיק לנסח את עקרונות  הציונות  הביטחונית, שפותחו למסכת שלמה על ידי זאב ז'בוטינסקי. אך גם אחרי מאה ועשרים שנה, רוב הישראלים, לרבות המנהיגים והמפקדים הבכירים, לא בשלו להבין אותה. מרקו, לא שירת בשום צבא, לא השתתף בשום קרב, לא עבר שום קורס צבאי ולא למד באקדמיה צבאית, אבל למד פילוסופיה. בעזרתה הוא הבין שלא ניתן לכונן מדינה בלא מלחמה, שלא ניתן להילחם בלא צבא, ושאת הצבא יש להכשיר בצורה מקצועית. כבר במאה ה-19 הוא ביקש להקים בגרמניה אקדמיה צבאית סודית ליהודים. אבל עד היום אין לצה"ל אקדמיה צבאית.
ספרו של יעקב ויינשל כתוב אמנם כרומן ביוגרפי בלא מראי מקומות, אך הוא מבוסס על מכתבים של מרקו ברוך, על תיעוד ארכיוני ועל מחקר היסטורי של התקופה. מקובל לחשוב שהציונות התגבשה במחצית השנייה של המאה ה-19 במזרח אירופה, ובעיקר באימפריה הרוסית שבה התגוררו אז רוב היהודים. אבל מרקו נולד באיסטנבול. הוא התייתם מאביו בגיל צעיר, וננטש על ידי אמו. למרות ילדותו הקשה הוא סיים סמינר למורים בפריס, לימודי פילוסופיה וספרות בברן, ולימודי חקלאות במונפלייה שבדרום צרפת. יותר מהרצל, אחד העם וחיים ויצמן, הבין מרקו  את הנוכחות ההכרחית של המלחמה בהגשמת המפעל הציוני. הרצל ראה בו מטורף גמור ואף פחד שמא מרקו מתכוון לחסלו.
הספר מתאר בסגנון קולח את אחד האישים המרתקים ביותר במפעל הציוני, שהבין מכוח מחשבתו את מה שכל מנהיגי הציונות והמדינה ומפקדי צבאה לא הבינו ואינם מבינים עד היום.
↧
↧

משה, קורח, מנהיגות - ויכוח בין גתי לקינן

June 26, 2014, 7:35 am
$
0
0
* מובאים כאן דברי י' גתי ואחר-כך תגובת ז' קינן עליהם. ויכוח מרתק!

שלום זאב,
אתהכותב בתגובתך למאמרי 'על מנהיגות לאור פרשת קורח', שאתה מצר על שאינך קורא את הפרשה כקריאתי, ואני אומר הבה, הצג את קריאתך. מאות על מאות של שנים קוראים שונים ומגוונים הוגים באותה הפרשה ומתווכחים וחוזרים ומתווכחים, ועיון חוזר ונשנה זה הוא שנותן את הטעם. את העניין ומייחד את הטקסט כציר מרכזי בחיי אומה ויחידים , הפרשנות מביעה את המתח התרבותי, דתי אסתטי ומצביעה על כוחו ועצמתו של הסיפור המקראי הזה (ואחרים) ביצירת עצמה פרשנית הסובבת סביב ציר הפרשה. והפרשנות הנמשכת מראה לא רק את העניין בספר אלא את החיוניות של הקריאה המשקפת אתוס לאומי חברתי.

אני בכל אופן מתרשם מהגערה החד משמעית של משה בבני קרח מזה ובדיבורו הנמרץ אל אלוהים שלא להיעתר לבני קורח. זו לקריאתי עמדה תקיפה ונחרצת של מנהיג המבקש אף מאלוהים שלא להתפשר וזה לא משנאה גרידא לבני קרח אלא על ביטוי של עיקרון מנהיגותי נמרץ.
ומשה ההיה צריך לנטוש את המנהיגות ולהעבירה למנהיג פוליטי פרקטי? האם מנהיגותו היא טעות בתפקוד ?. כבר אפלטון לימד אותנו שאיש הרוח איננו איש המדיניות המעשית. אישי הרוח מנתחים, תורמים להבנת האירועים בקונטקסט רחב אופקים אחרת הדברים היו מתמסמסים. אבל אם הם אנשי רוח מופתיים הם נותרים למעלה.
נכנסת לסוגיה מעניינת לכשעצמה: משה איש רוח או גם מנהיג פוליטי עצמתי? ונדמה לי שמשה מגלם הכול, והוא מנהיג פוליטי , לאומי וחברתי ממדרגה עליונה . הוא איננו משקיע את עצמו בעולם ההגות ונותן לעם להסתדר בעצמו, הוא מנהיג פרגמאטי נדיר, מורה דרך בעל חזון היודע להוביל למימושו חרף קשיים נוראיים. אלא שכשל הכוח והוא עצמו לא ידע לנטוש במועד ולהבין שזו שעה אחרת, חלף עידן, ודווקא מחליפו, מי שהלך עמו במשך השנים הוא יהושע, ידע לפרוש לביתו עם השלמת משימתו המוגדרת., וזהו לקח גדול.
בברכה,
יהושע גתי


יהושע שלום,
אכן אני קורא אחרת את הסיפור (או סיפורים? נדמה שיש כאן יותר מסיפור אחד ויותר ממחלוקת אחת, אבל לא אכנס כאן לשאלה זו).
בעיניי, משה אינו מפגין את מה שאנחנו קוראים היום "מנהיגות". גערתו בקרח ובבני לוי - "רב לכם בני לוי" - היא, בשפה שלנו, משהו כזה: הלא די לכם בכל ההטבות ובמעמד הנישא שיש לכם, שאתם רוצים עוד? או בשפת הרחוב: לא מספיק לכם חשמל חינם ללא גבול, אתם רוצים גם רכב על חשבון המעביד?
כדי להמחיש את תפיסתי, בוא נדמיין לעצמנו שאנו עומדים עכשיו במעגל השלישי בנקהלים סביב זירת המחלוקת, ומפאת הרעש איננו שומעים את דברי המתווכחים. מה אנחנו רואים? משה עומד מול קרח, שמאחוריו מתגודדת עדת תומכיו. אהרן עומד מבויש בפינה (רמב"ן: כי אהרן במוסרו ובקדושתו לא ענה דבר בכל המחלוקת הזו, ויהי כמחריש וכמודה שמעלת קרח גדולה ממעלתו). קרח מטיח טיעוניו בלהט, מנופף בידיו ופניו מאדימות. לפתע משה נופל על פניו. מה קרה? האם יקום? שקט משתרר במחנה (רק מכיווּן מאהל ראובן נשמעת אשתו של און בן-פלת נוזפת בבעלה בקול רם) . משה מתעשת קמעא, קם ואומר משהו לקרח. ארשת אכזבה על פני הנוכחים. לאט-לאט מתפזרים האנשים לאהליהם: "רק מחר תוכרע המחלוקת" עוברת השמועה. איזו אכזבה. איפה האקשן?
באוהל מכינים ארוחת ערב. "רק מחר בבקר? אבל הרי ישועת ה' כהרף עין!" נשמעת לחישה. ו"אם יש צדק – יופע נא מיד!" מצטטת אחת הנשים את המשורר הקדמון. מבוכה. הזה מי שקרע את הים לחרבה במטהו? מי שעמד לפני פרעה והעז פניו מולו? הזה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים? לא ידענו מה-היה לו!
*זה* מה שרואים ושומעים בני ישראל. ולו הייתי אני ישראלי של אז, הייתי אומר לאחר שהכול הסתיים, שלא משה ניצח במחלוקת, אלא הקב"ה ניצח במחלוקת. ניצח אלהים את האדם. באמת חכמה גדולה. 
ולכן אני קורא את הסיפור כביקורת. משה הולך ומאבד את סמכותו כמנהיג.
לשאלתך על איש הרוח מול איש המעשה: אין לי תשובה. ברור שמשה הוא דגם יחיד במינו של מנהיג, ולכן ייחודו. אולי אפשר לחשוב בתולדות העולם על מישהו כמו סולון האתונאי כדוגמה למשלב רוח ומעשה. אבל זה כמובן דיון אחר. 
לסיכום אפשר לומר שבניגוד לרוח המנהיגים הגדולים בהיסטוריה מאז ומעולם, למשה הוכשר מחליף ראוי עוד בחייו. אבל מחליף זה בא ללמד אותנו שני דברים חשובים: (א) אין שושלת ונפוטיזם במנהיגות הישראלית האידיאלית (גישה אנטי-מלוכנית); הממשיך אפילו אינו מאותו השבט. (ב) את המנהיג בוחר הקב"ה, לא האדם ולא העם. "משיח ה' ", ולא משיח האדם. 

בברכה,

זאב 
↧

לגעת בפסוקים - התנ"ך כאבן בניין בזהות היהודית

June 26, 2014, 3:00 pm
$
0
0
ראיון עם משה שחר לרגל צאת המהדורה השנייה של ספרו:
משה שחר (אסף וערך), לגעת בפסוקים: אסופת פנינים מהתנ"ך, בית הספר הראלי העברי (חיפה), מהדורה ראשונה תשע"א 2011, מהדורה שנייה תשע"ג  2013

משה שחר הוא במקצועו מהנדס אלקטרוניקה שעוסק בתחום של פיתוח לוויינים. עוסק בתנ"ך כתחביב.
משה שחר, מדוע לעסוק במקרא, שהוא ספר שאולי כבר התיישן.
אני מרגיש שהעם היהודי נמצא בעידן של משבר זהות, וראוי שהוא יחזור ויאמץ את המקרא, כאֶבֶן פִּינָּהּבזהותו הלאומית המתחדשת. לבניית שָׂפָה אֶחָתבמובן הרחב של הביטוי - מָסֹרֶת, מוֹרָשָׁה, תַּרְבּוּת ולָשׁוֹן. התנ"ך צריך להיות מקור השראה לחינוך הנוער: לציטוט, לאזרחות, להטמעת ערכים, להכרת הלשון ושורשיה. צריך להודות, שמערכת החינוך לדורותיה נכשלה בהשגת המטרה הזאת. עָלְתָה עַל לִבִּימַחֲשָׁבָה, שהצלילה למעמקים, כדי לשלות אוצרות אשר הִתְקַדְּשׁוּלפני אלפי שנים - היא שתיצוק תוכן בזהות היהודית שלנו, דווקא בָּעֵת הַזֹּאת. התנ"ך הוא השורש, ממנו גדל עֵץ חַיִּים,שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. העם היהודי ניזון מפירותיו לכל אורך דִּבְרֵי הַיָּמִיםולנו אַיִן בִּלְתּו.
רב סעדיה גאון אמר: "אין אומתנו אומה כי אם בתורותיה", ח”נ ביאליק אמר, שמקורותינו העתיקים הם בֵּית הַיּוֹצֵרלְנִשְׁמַת הָאֻמָּה, ועמוס עוז - "יהא המקרא מקור להשראה, גם בעבור אלה  שחדל המקרא להיות להם מקור לסמכות".


מה היא המטרה שהצבת לך בספרך "לגעת בפסוקים"?
בשתי מילים: הנגשת התנ"ך. 
הבה נודה: תנ"ך הוא ספר ארוך וחלקים גדולים ממנו ניתנים להבנה רק עם פרשנות צמודה. ויש גם חלקים משעממים... תנ"ך צריך ללמוד, אי אפשר לקרוא אותו בְּ"כֶּיף". 
החזון שלי הוא ליצור ספר שיהיהצֹהַר למקרא, לקיים את דברי חבקוק:לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ.

האם ספרך הוא תקציר של התנ”ך?
הייתי מאפיין את ספרי כאיסוף מוקפד ועקבי של פסוקי התנ"ך. עברתי על כל התנ"ך מספר פעמים, וכמו סטודנט, סימנתי ב MARKER את הפנינים שמצאתי ויצרתי מחרוזות. רציתי ליצור סיפור נהיר, רצוי קצר, המתאים לדור האינסטנט, ה-SMS  וה-  Facebook. לא שיניתי את הטקסט, לא שיניתי את הסדר, הדגשתי בכחול את הניבים וביטויי הלשון. הוספתי כ-600  כותרות, לפני כל קטע וסיפור. בתנ"ך שלם יש למעלה מאלף עמודים. בספרי יש כמאה ושישים עמודים של טקסט תנכ"י. את העבודה הגמורה, העברתי לבדיקה של מומחים שעיסוקם הראשי הוא תנ"ך". 

ראיתי שיש בספרך נספחים. מהם?
עץ יוחסין, טבלת מלכים ונביאים, רשימת פסוקים לפי נושאים, מטבעות לשון (2500 ערכים ממוינים מאלף ועד תיו) ורשימת ממצאים ארכיאולוגיים. 

במה התמקדה האסופה? 
•בסיפורת: להטיל אור על העֲלִילוֹתהחבויות בין דפי התנ"ך, שרובן מרתקות, מציתות דמיון, ומלאות במוּסַר הַשְׂכֵּל.
•במורשת: לגולל את דִּבְרֵי הַיָּמִיםשלעַם יִשְׂרָאֵל. 
•בערכים: לדלות ממְצֻלוֹתהמקרא ערכים שהיו בסיס לכינון האומה וראויים לכול עת ולכול אדם.
•בלשון: ללקט את העושר הלשוני המרהיב של המקרא.

האם חשבת לשלב פרשנות לפסוקים?
ממש לא. נבחרו פסוקים המובנים לדובר השפה העברית ולכל יוֹדֵעַ  סֵפֶר, בָּעֵת הַזֹּאת, ללא צורך בפרשנות. הפרשנות לדעתי עלולה ליצור חיץ.

מה גורם לאדם להתחיל במלאכת נמלים שכזאת? 
בטקס בבית הספר של בני הצעיר פתחה המנהלת במילים:
משה שחר
"חכם יווני אמר...". אחריה מרכזת החטיבה: "גם אני אפתח בציטוט משפט סיני עתיק...". "פתיחות" אלה לא מָצְאוּ חֵן בעיני... סברתי שראוי לשלב פניני חכמה מאוקיאנוס המקורות שלנו. וכך,  דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי: "עֵת לַעֲשׂוֹת". כ- 12 שנים ארכה המלאכה.

איך נולד "הפרויקט"?
שני בניי למדו בבית הספר הראלי. כאשר חשבתי שהספר גמור פניתי לגדעון טרן, סגנו של רון כתרי מנכ"ל הראלי, נתתי לו טיוטא שהפקתי במדפסת ביתית ואמרתי "תעיינו ותעשו בספר כל שימוש שיעלה על לבכם". רון חזר אלי אישית כעבור מספר חודשים וביקש להוציא לאור את הספר באמצעות תרומה של משפחת אבוקסיס וכך היה.

הספר מעוטר בתחריטים של גוסטב דורה. מדוע בחרת בהם?
דורה הוא הצייר המפורסם ביותר של ציורי תנ"ך, וכילד, גדלתי עליהם. 

מהו קהל היעד של הספר?
אני רואה בו בן לוויה ללימודי ספרות, לשון, מסורת, יהדות, ערכים, אזרחות, וכמובן תנ"ך. 
אני מקוה שהספר יהיה כלי עבודה בכל בית ועל כל שולחן. בן לוויה. חבר לחיים ולא מונומנט בארון. התנ"ך הוא גשר להתחדשות הזהות היהודית ו"הנגיעות בפסוקים" הן סוג של גשר לתנ"ך. 

מהי העצה הכי טובה שקיבלת במהלך עבודתך על הפרויקט?
להגיד "די". הספר גמור. שכן אין למלאכה סוף מוגדר. אם לא הייתי עובד על הוצאת המהדורה הראשונה תחת אילוץ של זמן, כסף ו"לקוח" (מנהל הראלי והתורם), הייתי עובד על הטיוטא עד עצם היום הזה.

האם אתה מרבה לעשות שימוש בשפה התנכ"ית?
בהחלט. לשני ילדיי, בני הבכור ובתי, הקראתי מתחת לחופת הנישואין 'שבע ברכות', נוספות לברכות המסורתיות, שהיו מחרוזת של פסוקי מקרא. אני שולח למשפחתי כמעט כול שבוע MAIL שנקרא "פסוק שבועי" הדן בענייני דיומא של המדינה, החברה או המשפחה ובאירועים בעבודה אני מקריא לעיתים נאום קצר שבנוי מפסוקי מקרא.

עכשיו שהפרוייקט הסתיים, מה הלאה? תחושה של ריק או שיהיה גם "לגעת בפסוקים חלק ב'"? 
"ריקנות? אני? מה פתאום. אני שייך לאלה שגם בגיל 64 הכול מעניין אותם, ולכן קשה לי לבחור ולהחליט במה אעסוק כאשר אהיה גדול... 
↧
Search

המחתה

June 26, 2014, 3:00 pm
$
0
0
המחתה היא אחד מכלי השרת במשכן (ואחר כך במקדש). היא שימשה הן את עבודת מזבח העולה ("ויעש [בצלאל] את כל כלי המזבח... את הסירות ואת היעים ואת המזרקות את המזלגות ואת המחתות, כל כליו עשה נחושת" [שמות לח, ג]) והן לשם טיפול במנורה ("ויעש את נרותיה שבעה ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור" [שם לז, כג]). כן נזכרת המחתה ככלי שעליו הושמה קטורת לשם הקטרתה, כמסופר בפרשתנו על נדב ואביהוא. המחתה היתה ככל הנראה כלי שטוח, ריבועי או מלבני, ולו ידית ארוכה, שעיקר שימושו היה - כמשמעות הפועל חת"ה - לגריפת אש, גחלים או פתילות שרופות וכן להעברתם ממקום למקום, והשווה בלשון המקרא: "לחתות אש" (ישעיה ל, יד), "כי גחלים אתה חותה" (משלי כה, כב). 

בכמה חפירות ארכיאולוגיות נמצאו מחתות: במדבר יהודה מחתות של ברונזה ובציפורי מחתות של חרס. כמו כן נראית המחתה בפסיפסים שנתגלו בבתי כנסת שונים שזמנם מתקופת המשנה והתלמוד, שם היא מסמלת - יחד עם חפצי קודש אחרים כגון מנורה, שופר או אתרוג - הן את זיכרונות העבר המפואר והן את התקוות להשבת עבודת בית המקדש למקומה.
מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, אחרי מות - קדושים (תשס"א 2001)

ראו גם: אש זרה מהי?
↧

הנפילה הגדולה

June 26, 2014, 1:00 pm
$
0
0
פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל  ואוניברסיטת תל אביב

פרשת חקת: במדבר י"ט 1 - כ"ב 1
נתרכז בסוגית מי מריבה (במדבר כ’ 1-13) ושוב המספר יעסיק אותנו בשאלת המנהיגות ושאלת אמונת המנהיג. נעסוק בשאלה דרך סיפור אירוע, שמוטל עלינו להפיק לקחים ממנו, שהם ערכיים  גם לחיינו ולסובב אותנו.
פרנצ'סקו אוברטיני, משה מכה בסלע
 ייתכן שזו הפרשה הקשה והמכרעת ביותר בחייו האישיים של משה. משה הוציא את העם ממצרים, טיפל בעם קשה עורף שנמצא כמעט תמידית בקונפליקטים, אם עם משה המנהיג ואם עם אלוהים. הרבה מהסיבות למתחים נעוצות בחיי היום יום, בקשיים המקשים והמכבידים מאד בנדודי המדבר. המדבר הוא מקום אכזרי לחיות בו ובראש וראשונה קיימת בעיית המים. מים הם מקור החיים, והעדר מים פירושו מות בייסורים קשים.

ואמנם העם סובל ממצוקת המים והוא מתאסף לפני מנהיגי העדה ומתלונן. התלונה גולשת מעבר למצוקת המים ומסתכמת למעשה במרי נגד משה ואהרון, מנהיגי העדה, כדברי העם:
למה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם...ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות (כ' 4-5 ).
נעיין בפשר התלונה: ראשית העם רואה את עצמו כעם ה', לא סתם אספסוף ולא עוד עם: אלא עם מיוחד, עמו של ה’, ולעם כזה יש להתייחס כראוי. אבל לדברי העם משה זרק אותם למות במדבר. ואז באה השאלה הנוקבת: לשם מה כול המבצע הזה, מבצע יציאת מצרים - שנקרא כאן עלייה ממצרים - הרי היציאה ממצרים הייתה אמורה להיות עלייה! לארץ כנען עולים, והנה הם הובאו למקום רע בלי צמחיה ובלי מים. שימו לב למבנה המשפט: הסיומת "ומים אין לשתות" מנותקת מקובלנת העדר עצי הפרי, שאמורים לסמל את הציוויליזציה. ומצרים, חרף הבעייתיות, הייתה ארץ מפותחת בעלת ציוויליזציה גבוהה. אם כך, הניתוק הסגנוני של עניין המים בא להדגיש את הבעיה.
ראוי להדגיש שהעם לא בא ישירות בתלונה אל אלוהים ולא מאשים אותו בבעיה שנוצרה, ונראה שיש כאן מגמה. מכול מקום, משה ואהרון נקראים להגיב, ותגובתם מאלפת. אין כאן הנמרצות של משה כמו למשל בפרשת העגל (שמות ל"ב) כשהגיב מיד וציוה לחסל את השתוללות העם על ידי פגיעה פיזית, הריגת אנשים, כדי להשקיט את המהומה.
כאן התגובה אחרת. הזרקור מאיר על משה הנסוג. הוא מחפש מפלט באוהל האלוהים ומחכה להשראה איך להגיב. זוהי איננה תגובה של מנהיג חזק. נכנס לכאן כבר ממד של הססנות, שאיננו מאפיין את המנהיג הבוטח והנמרץ. זוהי הידרדרות שכבר סומנה בהתנהגות משה למרד קרח דתן ואבירם, שמסופר בפרשת קרח הקודמת.
ואכן, אלוהים מגיב ואומר למשה לקחת את המטה, מטה שידוע בכוחו המיתי, ולאסוף הוא ואחיו את העדה, לדבר אל הסלע שהיה מוצב שם, ואז יצאו מים מספיק לעם ולבהמה הנלווית.
ומשה עושה כמצווה. אלא שאמירתו לסלע כבר שונה מהוראת אלוהים. משה פונה אל הסלע בשאלה: "המן הסלע הזה נוציא לעם מים?!" (כ' 10) ואז מכה משה על הסלע ויוצאים ממנו מים. את השאלה הזאת של משה פרש ה' כהבעת ספק, כאי אמונה: מה אתם רוצים אתם, המורדים, שמהסלע הזה אוציא לכם מים? באמת?!
והעונש של משה ואהרון היה קשה: התוצאה של חוסר אמונה באלוהים חמורה מאד מבחינתם: "לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (פס' 12). יש עוד סיבה לעונש הכבד הזה: זאת הייתה הזדמנות לקדש את שם ה' לעיני העם, ומשה ואחיו החמיצו זאת.
ברור שזאת מכה אישית טרגית למשה. ובפרשת וזאת הברכה (דברים לג 8-9) הוא מעלה על נס את דבקות שבטו לוי בו ובאלוהים בפרשת מי מריבה, שגרמה להישארותו מחוץ לארץ היעודה.
מהם הלקחים? לקח אחד הוא מהות המנהיג האמיתי. הוא לא מהסס. הוא מחליט מהר. הוא מגיב מהר וחזק. זאת לימדה אותנו התורה כאן. משה כבר עייף, העול הצטבר והוא מאבד את כוח המנהיגות ונחישותה.
והלקח השני הוא פשר האמונה. אמונה איננה במה שהוא רציונאלי או מושג בכוח הטבע. אמונה היא כוח פנימי על-טבעי ועל-רציונאלי ואיננה דבר רגיל, אלא תובעת התמכרות מוחלטת. 
אני מזמין שיח על הנושא: מנהיגות ואמונה.



↧
↧

המקהלה - פיסול במרחב של עפרה צימבליסטה

June 27, 2014, 3:00 pm
$
0
0
ברחבה שלפני הספריה המרכזית של אוניברסיטת בן גוריון בנגב הוצבה קבוצת פסלי ברונזה, 'המקהלה', של הפסלת עפרה צימבליסטה, שהלכה השנה לעולמה (2014-1939). שני גברים, שתי נשים וילדה מחזיקים בידיהם חוברות תווים, ומהברונזה מתרוננת בלב הבאים בשערי האוניברסיטה שירה אישית-פרטית-אילמת. קבוצת הפסלים מבטאת את היחד ואת הייחוד של כל פרט ב'מקהלה', ואת חשיבותה של השפה האנושית האוניברסלית - שפת המוסיקה.




↧

דרור משעני, תיק נעדר ואפשרות של אלימות

June 14, 2014, 3:07 pm
$
0
0
פרופ’ אריאל הירשפלד, האוניברסיטה העברית

הוצאת כתר
שני ספרים מצויינים, בלשים, מאת דרור משעני: "תיק נעדר" ו- "אפשרות של אלימות". שניהם בהוצאת 'כתר'. ספרים מבריקים, במלוא מובן המלה. מלאי-חן ושנינה. הם בלשים מקומיים במובן עמוק ביותר; לא זו בלבד שהם מתרחשים בארצנו, בחולון, אלא שכל מהלכי הבלש, כלומר, כל צירי המנגנון הז'אנרי, עשויים מחומרים השייכים באופן סגולי למקום הזה, לתרבות הישראלית, על כוחה המיוחד ועליבויותיה המיוחדות לא-פחות.
הוצאת כתר



דרור משעני, תיק נעדר: אברהם אברהם החקירה הראשונה, ירושלים 2011

דרור משעני, אפשרות של אלימות: אברהם אברהם, החקירה השנייה, ירושלים 2013
* זה עתה התבשרנו שעל ספר זה זכה משעני בפרס ברנשטיין לשנת 2014 בקטגורית ספר עברי מקורי. 
↧

הנושאים את שם התנ"ך לשוא

June 28, 2014, 3:00 pm
$
0
0
ד"ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

 ידועננו ידועים כמי שלהוטים להראות// שהם יודעי תורה ובקיאים במקורות.//  
וינאמו נאום
מדקלמים מהתנ"ך ציטטה מהממת// להוכיח שאכן, האישיות מתוחכמת.// אך אם היה בוחַן פתע קצר נערך// לבדוק בקיאותם האמיתית בתנ"ך,// ללא לחשנים מאחורי המסך// לא היו קציני סדום מקבלים  ציון עובר... מסך.//
 נזכיר למדברים על "רוח התנ"ך הנשגבת"// שבתנ"ך לא רוח אחת בלבד מנשבת.// ולפי הפסוק שפוסק הנבחר// יתברר באיזו רוח מהרוחות הוא בחר.//  
ובכן, האם קראו בתנ"ך על צדק חברתי// בנבואות ירמיהו ומיכה המורשתי?// ואת הנבואות הקוראות להצניע לכת// למנהיגים העומדים בראש הממלכת?// ואת הפרק הנכון בספר דברים// הקובע מה מותר למנהיג ואלו דברים אסורים?*// הם לא שמעו, למשל, על האזהרה המצמררת// כלפי רודפי שלמונים יושבי בצמרת.// וגם ולא על נבואות ישעיהו כנגד טייקון כול יכול// שבולע את הקטנים ובונה מונופול**.// כי הלא ישעיהו מתריס נגד שרים סוררים// שהם מושחתים וחברי גנבים.// וגם ספר עמוס לא מתאים למתחסד הדרשן// כי עמוס לא אהב הדוניסטים כפרות הבשן.// ואצלו היה השר הנהנתן// מושלך מאיגרא רמא, לתחתית הסולם.// ואיתו פרקליטיו, מלחכי פנכה של עשירי עולם.// 
                                                       
נראה שפרקים רבים בתנ"ך// הם מחוץ לתחום המנהיג המטופח.//המכריז בקול יהיר ומנופח//  שסלע קיומנו הוא התנ"ך.// והוא מתעלם במכוון מנבואות תוכחה// ומצטט רק פסוקים שמנבאים הצלחה.// ושאפשר להציגם בכיכר המדינה לראווה,// שיהיו עלה תאנה לכיסוי הערווה.//  אבל העלה העלוב כה שקוף// שבעדו משתקפים עיוותי כל הגוף.// והידוען, שבנוצות טווס מתרברב// נחשפות נוצותיו, שחורות כעורב.//
 -----------------------------
*דברים י"ז ; **ישעיה פרק ה'.


↧
Viewing all 3039 articles
Browse latest View live
Search