אז מה הקשר בין נהלל לאומן? התלם של סבא יוסף ושל רבי נחמן היה שונה לגמרי – בין גלות לגאולה

אמי זכרונה לברכה היתה מודאגת. שמחה מצד אחד שבנה חוזר בתשובה, אך חשה אי נוחות שמשהו הולך שם לאיבוד. זה קרה לפני כמעט חמישים שנה.

היא ידעה מאחי דדי, שהוא נמצא בקשר עם איזה רב ברסלבי, ששמו אליעזר ברלנד ואשתו תהילה.

אמי הנבונה ידעה לקרב רחוקים ופעלה בכל מאודה, לא לוותר על מתרחקים. היא הזמינה עם אבי את הרב ברלנד ורעייתו לסעוד על שולחן ביתנו בנהלל. ברלנד היה מאושר לבוא. הוא רק החל אז לצוד נפשות טובות ותועות, מההתיישבות העובדת ולנכס אותם לעצמו. ובכך לקנות לעצמו לגיטימציה מלב הציונות, שאינה שייכת אליו.

אחי מנהלל היה מראשוני החוזרים בתשובה, מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים. עבור ברלנד הוא היה בבחינת היהלום הראשון שבכתר. ציד משובח מאד, בעל אילן יוחסין של בוני יישוב הארץ. ברלנד סעד עם אשתו ואכל מכל הטוב הכשר שאמי הכינה, מבלי להטיל דופי בכשרותה. ואכן אמי ז"ל, שמרה באדיקות על בית כשר בנהלל החילונית, עד יומה האחרון.

ישבתי שם בשקט לצידם, סביב השולחן. הייתי עוד חייל צעיר. התבוננתי ברב הזה, שהתאמץ מאד לשאת חן בעיני הורי ולהחמיא לחלוצים. הורי לא נזקקו ממנו למחמאות. אלה היו חייהם. ברלנד לא בא לי טוב בעין. "אמא", אמרתי לה כשהם יצאו מהבית, "צריך להיזהר ממנו. הוא נוכל". אמא קצת התאכזבה וקצת כעסה, איך אני אומר דבר כזה. אך לא הדפה את דברי על הסף. "חשוב להיות איתו בקשר, כדי לדעת איפה אחיך מסתובב" היא אמרה לי.

עברו שנים רבות ואמי הבינה היכן הרב ברלנד מסתובב ואת מי הוא מסובב. אחי, הזמר דדי, בשלב מסוים עזב אותו, המשיך במחוזות ברסלב ופרץ דרך בזמירות ניגוניה. הוא שינה את שמו לדוד רפאל פיינשיל (בן עמי), כשם משפחתו של הסבא רבא שלנו בגולה.

אמא ואבא הלכו לעולמם לפני יותר מ-15 שנים. שבעי ימים והישגים, גאווה, עוגמות נפש, הצלחות ותלאות. חלומם הגדול המשותף "להקים בית יהודי בארץ ישראל" – היה פסגת שאיפותיהם. הם הגשימו אותו במאור פנים, כנגד כל הקשיים. על שולחנם, מאיר הפנים, הסבו רבים וטובים ואורחים מזדמנים, משך שנים רבות.

גם אחי מת. מקורונה (9 באוקטובר 2020).

ואז התקשרה מראיינת צעירה וחביבה מהרדיו ושאלה אותי: מה הקשר בין נהלל לאומן? רציתי לומר שהקשר ממש כמו בין מחט לערמת שחת. כלומר, שאין שום קשר. ובכל זאת בנהלל, קרה מידי פעם נס ומישהו היה מצליח למצוא מחט בערמת שחת. אז לא אמרתי.

התאים לי הרבה יותר לומר שהקשר בין נהלל לאומן, הוא כמו הקשר בין מחט למשהו אחר שמתחרז עם שחת. כלומר, אין באמת שום קשר. אבל לא אמרתי.

אחי, שהיה זמר גדול, נולד באותו הבית בנהלל, שבו אני נולדתי ולאותם הורים. הוא נהג לנסוע עשרות שנים, בכל ראש השנה לאומן, להשתטח על קברו של רבי נחמן בגולה. הוא היה ראשון לחדש ולבצע ניגונים נפלאים של ברסלב. מזמורים שכוחים במרתפי זקני מאה שערים בירושלים

סבא רבא קלמן ובנו החלוץ סבא יוסף בן עמי, באו לפני יותר מ-100 שנים, מאוקראינה ליישב את ארץ ישראל. סבא יוסף וחבריו בנו לאביו ולאבותיהם הזקנים, בית כנסת צנוע במושב הראשון בארץ. עד היום הוא חי ונושם שם, מול בריכת השחייה של הכפר. אלה יכולים להביט באלה, משני צידי הכביש, בכל שבת - ולחיות בשלום.

חסידי ברסלב, נוסעים מידי שנה מארץ ישראל לאומן באוקראינה, חזרה מהגאולה לגלות. בין החיים בארץ, לרבי המת, שנשאר בגולה.

והניגון היהודי המחבר, הוא שנשאר ונשמר, בין חיי מעשה, לבין חיים אחרים, שנתלשים מהחיים וגוזרים את דינם של דורות אבודים. וגם זו הזדמנות לחשבון הנפש של מדינת ישראל, שהפקירה אותם, לפוליטיקה הרסנית של אוספי קולות, שרבים מהם אינם נושאים בנטל המדינה.

ולמה אני כותב את כל זה? כי לא ירחק היום שבו מישהו יספר שרבי נחמן חרש עם סבא יוסף את התלם הראשון בנהלל. וגם לא יהיה מי שיכחיש. 

ובכן רבי נחמן, עם כל גדלותו ועומקו הספרותי - מעולם לא חי כאן. למעט ביקור חטוף ומבוהל בארץ ישראל, שחזר ממנו מבוהל לרוסיה. הוא חי ומת בגולה, רחוק מהגאולה. הוא הצליח לשכנע את חסידיו לבקר אותו ולהשתטח שם עד היום על קברו. שלא ירגיש לבד. שגם הם לא ירגישו לבד. "טוייטה חסידים" הם מכונים ביידיש, שפת הגולה, "חסידים מתים", בפירוש לעברית. כאלה המסתובבים כצאן ללא רועה. כי רבי נחמן, בכוונת מכוון, לא השאיר יורש והם ממשיכים לחפש אותו. בגולה.