פרופ׳ עדנה אפק, משוררת סופרת וחוקרת
 |
איש היה בארץ עוץ
איש ישר תמים, חרוץ
ואלהים ברך אותו בכל
כי אלהים הוא כל יכול
והשטן כולו עולץ
עיגול סימן וגם ירה בחץ
לאל שגם אותו ברא
הציע בוא נטיל כאן קוביה
ואלהים קלות מושפע
זרק
בלי שום בעייה
אז אלהים הטוב
הכל יכול
הושיט ידו
ומאיוב
גזל הכל
יושב לו איש תמים
איש ישר וטוב
איש חרוץ, מארץ עוץ
יושב איוב ומסביבו רק הרס
יושב האיש ומתגרד בחרס.
אלהים נתן ואלהים לקח
יהי שם האל
תמיד רק מברך
ורק אשתו שכולת בנים
לאלהים גבולות רק היא תשים:
ברך אותו איוב, ברך ומות.
תזכור איוב
למות זאת זכות.
אבל איוב תקוע בשלו
אחד האל ואין בלתו.
והוא חוזר ושוב אומר
תודה לך
תמיד האל
את הסיפר הזה בשינויים-
הסוף נתפר ברבות ימים-
ובו האל הטוב והמיטיב
עושה שוב טוב
אחרי שכה הכאיב
את הסיפור בשינויים
בחיל ורעדה
הכניסו חכמינו
לקובץ החכמה.