רחל מיפו, משוררת
לָקַחְתָּ אֶת פְּנִינַת הַכֶּתֶר
 |
| שיר המלווה את האמהות מני אז |
וְיָצָאתָ מַהֲלַךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים.
יָדַעְתִּי, מִיּוֹם חוֹלַלְתִּיהוּ, הוּא, יְבַקְּשֶׁנּוּ
וְאַתָּה?
לָקַחְתָּ נַפְשִׁי וְחָפַנְתָּ בְּיָדְךָ הַקָּשָׁה וְהָלַכְתָּ
מַהֲלַךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים מְחַפֵּשׂ אַחַר הָהָר
וְהַמּוֹרָא גָּדוֹל עָלֶיךָ מֵעִם יָהּ
הַמּוֹרֶה לְךָ דְּבַר הַנִּסָּיוֹן.
וְהַמֹּרִיָּה שָׁם מְחַכֶּה לְךָ וּלְבִנְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.
מֵאָז נָטַלְתָּ לְךָ זְכוּת
תֻּמָּתִי נָטַלְתָּ וְהִטַּלְתָּ קָרְבָּן לְרַגְלֵי פַּרְעֹה.
אָמַרְתָּ
כִּי הַמּוֹרָא גָּדוֹל עָלֶיךָ
וְעֵינֵי זָר בּוֹלְשׁוֹת בּוֹטְשׁוֹת תּוֹכִי.
חִפַּשְׂתִּי בּוֹר קֶבֶר
אֲבָל מַכְפֵּלָה וְחֶבְרוֹן מַהֲלַךְ יָמִים רַבִּים
בַּמִּדְבָּר.
לְשׁוֹנִי יָבְשָׁה מִלְּשׁוֹן אֲמָתְךָ אֲשֶׁר יָדַעְתָּ
וְחַם הַמִּדְבָּר כְּקַרְחוֹן מוּל לִבִּי הַדּוֹמֵעַ
מַה לִּי אוֹר יוֹם
מַה לִּי שְׂחוֹק וְרִנָּה,
עָלֶיךָ מוֹרָא הַמְּלָכִים
וְהָאֱלֹהִים שֶׁעַל הַמֹּרִיָּה.
יָדַעְתָּ שֶׁאֵין עָלַי מוֹרָאָם.
הוּא לֹא הֵעֵז לְבַקֵּשׁ אֶת פְּנִינַת הַכֶּתֶר מִמֶּנִּי.
לְלֹא זֹהַר הַפְּנִינָה חַיַּי אֲפֵלִים מִכּוּר הַקֶּבֶר.
אֵלֵךְ לִי אֵלָיו לְבַקֵּשׁ דִּין הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה.
אַתָּה
אַתָּה תִּשָּׁאֵר לְעָבְדוֹ לְשָׁרְתוֹ
וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁמְּעַטִּים יִהְיוּ יְמֵי בִּכְיְךָ.
קוּמִי וּרְאִי הָאֵם הַגְּדוֹלָה
מוֹצָ"שׁ
אֲמָתֵךְ כָּאן מְגַהֶצֶת מַדִּים
אֲנִי מַזְכִּירָה אוֹתָךְ וְחֶרְדָתֵךְ
חֶרְדָתִי
עֲדַיִן.
* מתוך: ר. מיפו, שירי חברה ומחשבה תחילה, הוצאה לאור עתון 77 שנה 2014, עמוד 54. מתפרסם כאן באדיבות המשוררת וההוצאה.